אחת הפניות השכיחות אליי מגיעה אחרי סבב בדיקות שהסתיים במשפט "הכול תקין". זה משפט משמח ומתסכל בו זמנית: טוב לדעת שאין מחלה, אבל הכאב, העייפות או הלחץ בחזה עדיין כאן. חשוב לומר קודם כול - בירור רפואי הוא הצעד הראשון הנכון, ותמיד כדאי להשלים אותו.
כשהבירור נגמר בלי ממצא, לא אומר שהתסמין מדומיין. פירושו לרוב שהמקור אינו במחלה אלא במערכת שמפעילה את הגוף: מערכת העצבים האוטונומית, זו שאחראית על דריכות, על הרגעה, על קצב הלב ועל העיכול.
כשמערכת העצבים נשארת במצב כוננות, הגוף מתפקד כאילו הסכנה בפתח: שרירים מתוחים כדי להיות מוכנים, עיכול נדחה לזמן טוב יותר, נשימה הופכת קצרה ומהירה. אם המצב נמשך שבועות או שנים, הדפוס הזה הופך לברירת המחדל - וההשלכות מורגשות בגוף.
לפעמים המקור הוא תקופה עמוסה, ולפעמים אירוע שלא עוכל עד הסוף. במקרים רבים התסמין מופיע דווקא אחרי שהלחץ נגמר, כשהמערכת סוף סוף "מרשה לעצמה" להרגיש.
בפסיכותרפיה גופנית התסמין אינו מטרד שצריך להשתיק אלא נקודת כניסה. אנחנו לומדות יחד להקשיב לו: איפה הוא יושב, מה מגביר ומה מרגיע אותו, מה עולה כשנותנים לו מקום. אצל אנשים רבים עצם ההקשבה הסבלנית הזו כבר משנה משהו בעוצמה.
משם עובדים על ויסות המערכת - נשימה, קרקוע, תנועה קטנה, ותשומת לב לרגעים שבהם הגוף כן מרגיש בסדר. בהדרגה המערכת לומדת לצאת ממצב הכוננות, והתסמינים בדרך כלל נרגעים איתה.
המידע כאן כללי ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ רפואי. אם יש תסמין חדש, מחמיר או מדאיג - כדאי לפנות לרופא.
לא. תסמין גופני שנובע ממתח או מטראומה הוא אמיתי לחלוטין ונמדד בגוף - בשרירים, בנשימה, בקצב הלב ובמערכת העיכול. ההבדל הוא במקור שלו, לא בקיומו.
טיפול רגשי אינו מחליף טיפול רפואי, אבל הוא יכול להשפיע על מרכיב המתח שמלווה כאב כרוני, על ההתמודדות איתו ולעיתים גם על עוצמתו. אנשים רבים מדווחים על שיפור באיכות החיים גם כשהכאב לא נעלם.
משיחת היכרות קצרה שבה תספרו מה קורה בגוף ומה כבר נבדק, ומשם נחליט יחד אם ואיך להתחיל.
כן. כאבי בטן וראש חוזרים הם ביטוי שכיח מאוד ללחץ אצל ילדים ובני נוער, ואני עובדת עם נערים ונערות מגיל 10.
