אחד הדברים המבלבלים כשמחפשים טיפול הוא שפע התארים. הנה הסבר פשוט, בלי להיכנס לפוליטיקה מקצועית.
רופא שהתמחה בבריאות הנפש. היחיד מבין המקצועות כאן שמוסמך לאבחן הפרעות ולרשום תרופות. אליו פונים כשיש צורך באבחנה רפואית, בטיפול תרופתי או במצב נפשי חריף.
בעל תואר שני או שלישי בפסיכולוגיה ורישיון ממשרד הבריאות, אחרי התמחות. מוסמך לאבחון פסיכולוגי ולטיפול. אינו רושם תרופות.
בעל תואר בעבודה סוציאלית והכשרה קלינית, רשום בפנקס העובדים הסוציאליים. עוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, ולעיתים גם בקשר עם מערכות - ביטוח לאומי, רווחה, בית ספר.
פסיכותרפיה היא שיטת טיפול, לא תואר אקדמי, ובישראל המקצוע אינו מוסדר בחוק. לכן חשוב לבדוק מה עומד מאחורי השם: היכן נלמדה ההכשרה, כמה שנים היא נמשכה, והאם יש התמחות בתחום שרלוונטי לכם.
במקרה שלי: בוגרת המסלול החמש שנתי לפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן, מרצה במכללה, ומוסמכת בשיטת SE - החוויה הסומטית - לטיפול בטראומה. אינני פסיכולוגית ואינני רושמת תרופות. כשעולה צורך באבחנה פסיכיאטרית או בטיפול תרופתי, אני מפנה לגורם המתאים.
ואם אתם לא בטוחים לאן לפנות - אפשר להתקשר ולשאול. אני אומרת בכנות כשמשהו אינו בתחום שלי, ומפנה הלאה.
לא. אין חוק שמסדיר את התואר "פסיכותרפיסט", ולכן חשוב לבדוק את ההכשרה עצמה: איפה נלמדה, כמה שנים, ואיזו התמחות נוספת יש.
התכלית דומה - הקלה על מצוקה ושינוי - וההבדל הוא בהכשרת המטפל ובגישה. מה שקובע בפועל הוא ההתאמה בינך לבין המטפל, והניסיון שלו בתחום שמביא אותך.
אני עובדת בקליניקה פרטית ואינני מתחייבת להחזר. חלק מהביטוחים המשלימים מחזירים על טיפול רגשי בהתאם לתנאי הפוליסה - כדאי לבדוק מול הקופה או חברת הביטוח.
לא. אבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי נעשה על ידי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, ואשמח להפנות.
