אחת השאלות הנפוצות שאני נשאלת בשיחות ההיכרות היא איך בכלל בוחרים. התשובה הקצרה: המחקר בתחום עקבי למדי - הגורם המשפיע ביותר על הצלחת טיפול אינו השיטה אלא הקשר בין המטופל למטפל. לכן שווה להשקיע דווקא בבדיקה של התחושה, ולא רק ברשימת התארים.
אחרי שתיים-שלוש פגישות אפשר בדרך כלל להרגיש: האם אני יוצא מהפגישה עם משהו, גם אם קשה? האם אני מרגיש שמבינים אותי? האם אני מצליח לומר גם דברים לא נוחים? אם התשובה שלילית, זה לא אומר שטיפול לא מתאים לכם - לפעמים פשוט צריך מטפל אחר.
ואם אתם מתלבטים בין כמה אנשי מקצוע: מותר לקיים כמה שיחות היכרות ולבחור. מטפל טוב לא ייפגע מזה, ואף יעודד.
כדאי לשים לב לסימנים כמו הבטחות לריפוי מהיר, לחץ להתחייב לחבילת פגישות, חוסר בהירות לגבי הכשרה, או תחושה חוזרת של חוסר נוחות או חוסר כבוד. אמון הוא התנאי הבסיסי לעבודה הזו.
בדרך כלל שתיים עד שלוש. הפגישה הראשונה לרוב מוקדשת להיכרות, ורק אחריה אפשר להתחיל להרגיש איך העבודה המשותפת נראית.
זו תחושה מאוד נפוצה, ובכל זאת שווה לומר. לעיתים דווקא השיחה הזו מקדמת את הטיפול, ואם בסוף תחליטו לעזוב - זו זכותכם המלאה.
לרוב לא, אבל לפעמים כן - למשל אחרי פגיעה. אם זה משנה לכם, זה שיקול לגיטימי לחלוטין.
המחיר משתנה בין מטפלים ולפי אזור, ניסיון ותדירות. אצלי הפרטים נמסרים בשיחת ההיכרות הטלפונית, שהיא ללא עלות.
